פציעות ברכיים הינן דבר נפוץ וידוע אצל ספורטאים מקצועיים ואף אצל אנשים העוסקים בספורט באופן חובבני. אחת הפציעות הקשות והידועות ביותר הינה פציעה של הרצועה הצולבת הקדמית anterior cruciate ligament (ACL).

הACL הינה רצועה הנמצאת בתוך מפרק הברך, נמתחת ומחברת בצורה אלכסונית מעצם הירך לעצם השוק. מעצם המבנה האלכסוני של הרצועה עיקר פעילותה הוא שימוש מעצור לתנועות סיבוב של השוק ומניעת החלקה של השוק קדימה ביחס לעצם הירך.

בענפי ספורט רבים דוגמת כדורגל וכדורסל משלבים תנועות חדות וסיבוביות של הברכיים. תנועת חדה וסיבובית של השוק מותחת את רצועת הACL, ובמצבי קיצון יכולה לגרום לקרע של הרצועה.

קרע של הACL ילווה לרוב בתחושת חוסר יציבות וכאב.

לאחר קרע של הACL קיימות שתי אופציות טיפוליות: טיפול שמרני אינטנסיבי או שיקום הכולל ניתוח לשחזור הרצועה, המלווה גם הוא בתקופת שיקום. כאשר קיימת הדילמה בנוגע למסלול השיקומי האידאלי יש להתחשב במספר גורמים בטרם קבלת ההחלטה לתוכנית השיקום.

הגורם הראשון הינו הגיל. מטופלים בגיל צעיר יש נטייה יותר לנתח על מנת למנוע פריקות חוזרות של הברך ונזקים מבנים נוספים בתוך הברך, ואילו בגיל מבוגר יותר נוטים לנתח רק כאשר יש קיים יציבות תפקודית.

תחושת חוסר יציבות בברך הינה גורם נוסף שיש להתחשב בו. אפיזודות חוזרות של תחושת "בריחה" של הברך מעלות לרוב את המשקל שיש לייחס לניתוח כעדיפות על פני טיפול שמרני.

רמת הפעילות הגופנית ואופי הפעילות אליה רוצים לחזור זהו אחד הגורמים המהותיים ביותר אותם יש לקחת בחשבון. במידה ורמת הפעילות הגופנית אליה המטופל מעוניין לחזור כוללת ספורט מגע, שילוב של שינויי כיוון ותנועות סיבוביות חדות ומהירות באופן תדיר ייתכן כי טיפול שמרני לא יספק את המענה הנדרש, עם זאת, במידה וניתן להמיר את הפעילות הגופנית לפעילות שאינה משלבת את התנועות המדוברות דוגמת אופניים, שחייה ואף ריצה טיפול שמרני יכול לענות על הצורך השיקומי והתפקודי בצורה מספקת.

במידה וקיימות פגיעות נלוות לקרע בACL כגון פגיעה ברצועות נוספות (MCL), מיניסקוס וסחוס מפרקי לרוב יש לשקול העדפת טיפול ניתוחי על פני שמרני בשל מורכבות הפציעה.

טיפול שמרני לשיקום קרע בACL  הינו טיפול ממושך ומחייב השקעה ומחויבות של המטופל, ודורש זמן לא מבוטל של תרגול לחיזוק שרירים, מוטיבציה וסבלנות, אך עם זאת לאנשים המתאימים הטיפול השמרני נמצא כבעל תוצאות טובות לא פחות מהטיפול הניתוחי.

הזמן שיש להקדיש לשיקום לאחר הניתוח הינו גורם משמעותי שיש להתחשב בו כשמטופל שוקל האם לגשת לניתוח. זמן השיקום לאחר הניתוח ועד החזרה לפעילות גופנית נע בין 6 ל-12 חודשים, במסגרתו נדרשת פניות, זמינות והשקעת אנרגיה. פועל יוצא מכך הוא התכנון מראש לא להליך הכירורגי בלבד אלא לתהליך האינטנסיבי ומידת העקביות והמוטיבציה הנדרשת לשיקום שלאחר הניתוח.

קיימות הנחות נוספות המקובלות בספרות המקצועית שיש לזכור בטרם ניגשים לבחירת הטיפול המתאים:

  • תכנית שיקום מקיפה ומותאמת אישית הכרחית לכל המטופלים עם קרע של הACL.
  • ניתוח שחזור רצועת ACL אינו מונע שינויים ניוונים בגיל מאוחר יותר.
  • הסיכון לפגיעות נוספות בברך ושינויים ניוונים בעתיד עולה במיוחד עם החזרה לפעילות ספורטיבית המערבת שינויי כיוון.
  • רוב האוכלוסייה יכולה להתמודד עם הפציעה ללא ניתוח, על ידי הורדת רמת הפעילות והתאמתה למצבם התפקודי החדש.

 

חשוב לזכור- שחזור הרצועה אינו תנאי הכרחי או הדרך היחידה לחזור לפעילות ספורטיבית. על כל אדם להתאים את המסלול הטיפולי האישי הנכון עבורו תוך בחינה מעמיקה של השיקולים הנ"ל, במקרים רבים קיימת דילמה והמלצתנו היא לחכות, ובעקבות כך עם חלוף הזמן מתגבשת ההחלטה הנכונה.

לירן ליפשיץ, ליאור מזרחי וענת מרון, מכון פיזיותרפיה פיזיו אנד מור